גזר דין בתיק ת"פ 2131-06-10

כללי

1.      הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום: שוד בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין.

2.      העובדות של העבירות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ואחזור עליהן כאן אך בתמצית: ביום 9/5/10, לאחר שנחקר במשטרת באר שבע בגין החזקת סכין שלא כדין, עלה הנאשם לאוטובוס של חברת "אגד" מבאר שבע לדימונה. הנאשם נרדם באוטובוס ובמקום לרדת בצומת ערוער הוא המשיך בנסיעה באוטובוס עד לדימונה. הנאשם ביקש לנסוע בחזרה באוטובוס הנוסע מדימונה לבאר שבע ועוצר בצומת ערוער, בלי לשלם את עלות הנסיעה, אך הסדרן בתחנה המרכזית בדימונה אמר לנאשם שאם הוא נרדם, הוא צריך לשלם. לבסוף שילם הנאשם את עלות הנסיעה (9.5 ש"ח) ועלה על האוטובוס שבו נהג המתלונן. כאשר הגיע האוטובוס אל התחנה בצומת ערוער, ניגש הנאשם אל המתלונן, רכן מעליו תוך שהוא נצמד אליו, והצמיד סכין בעלת להב מעוקל לצוואר המתלונן, בעודו מסתיר בגופו את הסכין ואת ההתרחשות מנוסעי האוטובוס. הנאשם שדד שטר של 20 ש"ח מהמתלונן ונמלט מן האוטובוס.

תסקירי שירות המבחן

3.      על פי הודעת שירות המבחן מיום 7/1/13 לבית המשפט, הנאשם לא הגיע לפגישה שנקבעה לו עם שירות המבחן. לנאשם ניתנה הזדמנות נוספת להיפגש עם שירות המבחן, ועל פי תסקיר שירות המבחן מיום 17/2/13, מדובר בבחור צעיר, בן 22, שגדל במשפחה מרובת ילדים ובתנאי דחק. הוריו התקשו לספק לו תנאים בסיסיים. אביו נפטר בהיותו בן 12. הנאשם למד 12 שנות לימוד במסגרת מקצועית ורכש הכשרה בתור רתך. בטרם נעצר הוא עבד במשך שנה וחצי עם אחיו בעסק משפחתי. בשנים האחרונות הוא נטה להיגרר ולהתרועע עם חברה שולית.

לגבי העבירות דנא הכחיש הנאשם כי נשא סכין או כי השמיע איומים כלפי הנהג. לדבריו, הוא היה אמור לחזור לביתו, אך הנהג לא עצר לו בתחנה. התנהל ויכוח עם הנהג, והנאשם נאלץ להמשיך בנסיעה עד דימונה, שם הוא עלה שוב לאוטובוס עם אותו נהג ונדרש לשוב ולשלם. הנאשם שילם שוב, אך לקראת ההגעה לצומת ערוער הוא ראה אצל הנהג 20 ש"ח ונטל ממנו את הכסף. הנאשם מסר כי בכך הוא החזיר לעצמו את הכסף שהוא לא היה אמור לשלם.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם חווה פגיעה, תסכול והשפלה בסיטואציה המתוארת. התנהגותו האדישה של הנהג הביאה אותו להגיב באופן אימפולסיבי ותוקפני, בלי לשקול את השלכות מעשיו. עוד צוין כי הנאשם מתקשה לגלות אמפתיה לקורבן ולהבין את הפגיעה באחר.

שירות המבחן התרשם מבחור נגרר, בעל אישיות ילדותית ובלתי מגובשת. לרוב הוא מסוגל להפעיל שיקול דעת, אך במצבים שבהם הוא חווה פגיעה והשפלה בכבודו או בכבוד משפחתו הוא עלול להגיב באופן תוקפני. הוטעם כי הנאשם מצוי בסיכון לשוב ולבצע עבירות נוספות, וכי קיימת חוסר בהירות באשר לאי התחלתו את עבודות השירות שהוטלו עליו בתיק אחר והדבר קשור, בין היתר, בפסיביות שלו.

שירות המבחן ביקש לבחון את התאמתו של הנאשם לטיפול. דא עקא שעל פי האמור בתסקיר מיום 10/3/13, הנאשם לא הגיע לפגישה שמטרתה הייתה לבחון את התאמתו לטיפול. הוא יצר קשר עם שירות המבחן רק לאחר מועד הפגישה. על כן התרשם שירות המבחן כי הנאשם חסר מוטיבציה להשתלב בטיפול, ולא ניתן לבוא בהמלצה טיפולית אודותיו. הודגש כי "יש מקום לענישה מרתיעה מציבת גבולות", אך עם זאת יש לקחת בחשבון את גילו הצעיר של הנאשם ואת ההערכה כי "מאסר ממושך יעמיק אצלו דפוסים עבריינים".

הראיות לעונש

4.      ב"כ המאשימה הגישה את תדפיס המידע הפלילי לגבי הנאשם, שלפיו לחובת הנאשם הרשעה מאוקטובר 2012 בת"פ 33564-11-10 בבית משפט השלום בבאר שבע בגין פריצה מיום 4/5/10, והוטלו עליו מאסר בן 6 חודשים, מאסרים מותנים וקנס. כמו כן, למשיב הרשעה מנובמבר 2011 בגין החזקת סכין שלא כדין [מדובר באירוע המקדים לאירוע מושא כתב אישום זה, כמתואר בהכרעת הדין], והוטלו עליו מאסר מותנה וקנס.

בנוסף הגישה ב"כ המאשימה את גזר הדין מיום 14/10/12 בת"פ 33564-11-10 הנ"ל, שלפיו המאסר בן 6 החודשים שהוטל על הנאשם ירוצה בדרך של עבודות שירות, וכי על הנאשם להתייצב לתחילת ריצוי עונשו ביום 28/11/12.

ב"כ המאשימה הפנתה גם לעדות הנהג המתלונן, בעמוד 28 לפרוטוקול, שלפיה, אמר המתלונן בהתייחס לנאשם: " יש לי גם שריטה במוח ממנו, יש לי סיוטים . זה קשה לי כשאני מול הנאשם. חזרתי לעבודה מיד כדי לגמור את ההשפעה הזו".

עיקר טענות הצדדים

5.      לטענת המאשימה, יש להשית על הנאשם עונש המצוי במתחם העונש ההולם, אשר לגישת המאשימה הוא בין 3-5 שנות מאסר בפועל, וזאת לצד מאסר מותנה בעבירות שבהן הורשע וכן בעבירות אלימות ורכוש, קנס כספי וכמו כן פיצויים למתלונן. כן הוסיפה ב"כ המאשימה ועתרה כי עם מתן גזר הדין יורה בית המשפט על הפסקה שיפוטית של עבודות השירות שהוטלו על הנאשם בת"פ 33564-11-10 הנ"ל, בהתאם לסעיף 51י(א)(1) לחוק העונשין, לטענתה.

ב"כ המאשימה הטעימה כי בתי-המשפט ראו בחומרה את העבירות המבוצעות כלפי נהגים המשרתים את הציבור וקבעו כי יש להגן עליהם.

ב"כ המאשימה ציינה את הנסיבות לחומרה שלהלן: הנאשם, שרק שעות אחדות קודם לכן עוכב לחקירה בשל החזקת סכין, שב והצטייד בסכין נוסף, שבו עשה שימוש, תוך גילוי תעוזה, בריונות וחוסר מורא מפני רשויות החוק; השוד בוצע לאור יום, במקום ציבורי, כלפי המתלונן שלא הרע לנאשם; תגובתו של הנאשם בשל ויכוח על סכום כסף פעוט עם אדם אחר ובשל פגיעה בכבודו על-ידי אותו אחר, מעידה על מסוכנותו, על העדר שיקול דעת ועל התנהלות עבריינית; הנאשם נערך לביצוע השוד ותכנן אותו; המתלונן חש חוסר אונים, אימה וחרדה; הנאשם נמלט במהירות מהמקום לאחר השוד; הנאשם ניהל את ההליך המשפטי עד תומו ובמהלכו הוא שיקר לרשויות החוק והאכיפה.

ב"כ המאשימה הפנתה לרישום הפלילי של הנאשם. היא הדגישה את סמיכות הזמנים בין האירוע שבו הורשע בת"פ 33564-11-10 הנ"ל (4/5/10) לבין האירוע שבו הורשע הנאשם בתיק דנא (9/5/10), וטענה כי מדובר באדם שאימץ לעצמו דרך חיים עבריינית.

ב"כ המאשימה ביקשה לדחות את המלצת שירות המבחן, וטענה כי מדובר בעבירות חמורות, בהדגישה כי הנאשם לא החל בריצוי עבודות השירות שהוטלו עליו בת"פ 33564-11-10 הנ"ל במועד שנקבע לכך, וכי גם בתיק דנא הוא לא שיתף פעולה עם שירות המבחן. עוד טענה ב"כ המאשימה כי מקרה זה אינו מצדיק חריגה ממתחם הענישה בשל שיקולי שיקום, וכי השיקול של הרתעת הנאשם בפרט והרתעת הציבור בכלל גובר בנסיבות העניין על נסיבותיו האישיות של הנאשם.